קהילת חיים חפר היקרה,

לפני כעשור הקמתי את בית הספר לחיים, חיים חפר, והיום אני נפרדת.

כשיצאתי לדרך כמנהלת חלמתי על מקום שבו אוכל להגשים חלומות, לשנות את תפישת החינוך ולהטמיע חדשנות וחשיבה אחרת.

לעמוד בראש בית ספר חיים חפר היה עבורי משימת חיים, שליחות חינוכית שאליה קמתי כל בוקר בחפץ לב.

למדתי מהשיעורים של החיים ויישמתי תובנות לימודיות,

הרגשתי את פעימות הלב של כל התלמידים, הקשבתי, שיניתי,

התאמתי את המציאות אלינו ואותנו אל המציאות.

קיבלתי זכות אמיתית לחנך ולעצב את דור העתיד.

זכות שניתנה לי כאשת חינוך המגיעה מאהבה לילדים,

והם בתמורה נתנו לי רגעי אושר והמון משמעות שיישארו איתי תמיד.

חובתנו כאנשי חינוך, הורים, בוגרים, כבני אדם- להמשיך לראות ולחפש תמיד את הטוב, לייצר כאן חברה טובה יותר, שתהפוך את כל העולם מסביב לכזה שמחזיר סדרי בראשית עולם, ומאפשר לנו לברוא מקום אוהב וטוב שאין בו חושך. בזכות כל אחת ואחד מאיתנו – הנושא בידיו את לפיד הנתינה והערבות ההדדית, ומאיר בו את הדרך לדור העתיד שלנו.

אני גאה על הדרך הארוכה שעברנו יחד,

ומרגישה שזה הזמן הנכון עבורי לפרוש כנפיים.

אלה היו השנים המאושרות בחיי,

ואנצור אותן כל רגע בהן בכל מקום שבו אהיה.

חיים חפר כתב בשירו "מה צריך בסך הכל בנאדם":

"מה צריך בסך הכל בן אדם בשביל לחיות?
מה צריך בסך הכל בן אדם?
כיכר אחת של לחם,
וכד אחד של יין,
ואהבה, אהבה כל הזמן,
ואהבה כל הזמן".

אני אוהבת את כולכם,

תודה על שנים נפלאות ומלאות אהבה ועל שנים מעולות שעוד יבואו. לכולנו!

שלכם, נעמה